<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן קנ"ג</h1>
<h2>דף י.</h2>
הא דאמרי' סוף ביאה קונה או תחלת ביאה קונה. ופשיט(א) כל הבועל דעתו על גמר ביאה. אלמא בהעראה דהיינו תחילת ביאה לא קני. והא קיימא לן בהבא על יבמתו [יבמות נ"ה ע"ב] דבכל דבר העראה חשובה ביאה חוץ משפחה חרופה דפרט לך הכת' שכבת זרע (אין לה) דבעינן מירוק הגיד. אשה לבעלה אמרי' בהדיא מנין אתיא קיחה קיחה מאשר יקח את אחותו מה התם העראה חשובה ביאה אף כאן העראה חשובה ביאה. א"כ קשיין אהדדי. ותירץ מה שתירץ התם והחליף את השטה. ונר' לר' דלא קשיא ולא מידי דהא [ד]איבעא לן בקידושין אהא דנפקא לן ביבמות דהעראה חשובה היא. ומעתה ב(ל)כולי (עלמא) תלמודא קרי העראה ביאה כדתנן היבמה נקנית בביאה והיינו העראה על כורחינו. וכן האשה ניקנית בג' דרכים בביאה היינו העראה כדמוכח ביבמות וכן בכולי תלמודא קרי להעראה בלשון ביאה. והכי איבעיא לן תחילת העראה קונה או סוף העראה קונה דאיפליגו אמוראי התם למר נשיקה היינו העראה ולמר נשיקה לאו היינו העראה עד הכנסת עטרה. וסוגיא דשמעתן כמאן דאמ' הכנסת עטרה וכן הלכה. ואהעראה דהכנסת עטרה קאי. והכי פי' (סוף) תחילת ביאה קונה כלומ' ישנה לביאה מתחלה ועד סוף שכשיתחיל להערות יתחיל לקנות. מיהו אם פירש קודם הכנסת עטרה פשיטא דלא קנה. [אלא] היכא דגמר כל העראה דהכניס עטרה מי אמרינן (מי) [מ]שהתחיל להערות (ו)התחיל לקנות וקונה והולך עד גמר העראה. או דילמא אינו אלא לבסוף בגמר העראה תלו קדושין וקודם לכן לא. ודמיא לישנה לשכירות מתחלה ועד סוף או אינו אלא לבסוף ודמיא לפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש משום לוי סבא בשחיטת חולין ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף או אינה. ונפקא מינה כדמפרש ואזיל אי נמי לכהן גדול שרוצה לקנות בתולה בביאה אי אמרי' ישנה לביאה מתחלה ועד סוף קני שהרי [כ]שהתחיל לקנות בתולה היא. אלא אי אמרת אינה אלא לבסוף לא ליקני בביאה דקודם שיגיע לקנות דהיינו גמר (ביאה) העראה לאו בתולה היא. דנהי דביאה לא הוי עד גמר העראה מיהו לא גרעה מביאה שלא (בזמנה) [כדרכה] דאע"ג דלא הויא ביאה גמורה שהרי בא עליה אחר משלם קנס כדאמרי' בשילהי בן סורר ומורה אפי' הכי פסולה לכהונה כדאמרי' ביבמות כמו כן זו קודם גמר העראה פסולה מן הכהונה ולא מצי למיקני בביאה שהרי קודם הקנייה אינה בתולה וכת' והוא אשה בבתוליה יקח בשעת קיחה בעינן שתהא בתולה. ואין להקשות מהא דאמרי' (בננו זה) בבן סורר ומורה הניחא למאן דאמר העראה זו נשיקה שפיר אלא למאן דאמר העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר. לאו משום דלדידיה לא הויא פסולה לכהונה קודם גמר הכנסת עטרה אלא משום גמר העראה דידיה ליכא לחיוביה קנס דהא בעילה גמורה היא כבר. מיהו לכהן גדול הויא פסולה קודם הגמר העראה כדפרישי'. ואין לגמגם בלשון התלמוד דקאמר כגון שהערה בה. ואין לומר דהתחיל להערות דאין זה לשון התלמוד. מיהו פירושא הכי הוא שהתחיל להערות ועד שלא גמר פסולה.
